אביחי טבקהאוכלוסייה המוסלמית בישראל מונה בסוף שנת 2024 כ-1.809 מיליון נפש – כ-18% מכלל תושבי המדינה. מאחורי הנתון היבש הזה, מסתתר סיפור מורכב ורב-ממדי: חברה צעירה, בתנופה דמוגרפית מתונה, שמציגה הישגים מרשימים בתחום ההשכלה, אך עדיין מתמודדת עם פערים משמעותיים בתחומי הכלכלה, הבריאות והמשפט.
לרגל חג הקורבן פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים רבים אודות האוכלוסיה המוסלמית בישראל (המהווה רוב עיקרי ומשמעותי מהאוכלוסיה הערבית בארץ; א"ט) ואנחנו צללנו אל הנתונים, על מנת לנסות ולספק לכם תמונה עדכנית ומגובה בעובדות סטטיסטיות, של התהליכים אותם עוברת החברה הערבית בישראל של 2025.
מגמות דמוגרפיות: צעירים רבים, פחות ילדים, יותר משפחות מרובות נפשות
במבט ראשון, החברה המוסלמית בישראל נותרת צעירה יחסית: יותר משליש (31.2%) מהאוכלוסייה הם ילדים עד גיל 14, ורק 5.1% הם בני 65 ומעלה – שיעור נמוך ביחס לחברה היהודית, בה שיעור הקשישים גבוה יותר משמעותית. עם זאת, שיעור הפריון הכולל של נשים מוסלמיות ממשיך לרדת בהתמדה: מ-4.7 ילדים לאישה בשנת 2001 ל-2.75 בשנת 2024 – התכנסות הדרגתית כלפי הממוצע הארצי.
זוהי מגמה שיש לה משמעויות ארוכות טווח – הן במונחים של קצב גידול האוכלוסייה, והן מבחינת תכנון מדיניות בתחום התעסוקה, החינוך והרווחה. הדור הצעיר יצטרך לשאת בעתיד בנטל הולך וגדל של תמיכה כלכלית – בעידן של משפחות קטנות יותר.
למרות הירידה בפריון, כמעט 27% ממשקי הבית המוסלמיים מונים 6 נפשות או יותר – פי שניים ויותר מהממוצע היהודי (כ-10%). נתון זה מעיד על המשך המסורת של חיים במשפחות מורחבות או משקי בית רבי-נפשות – תופעה בעלת השלכות על צרכים בשירותי חינוך, בריאות, דיור ורווחה.
השכלה: פריחה בקרב נשים, פערים מתמשכים בקרב גברים
לצד המגמות הדמוגרפיות, בולטת מגמה מעודדת בתחום ההשכלה הגבוהה, ובעיקר בקרב נשים מוסלמיות. 41.8% מהנשים המוסלמיות ממשיכות ללימודי תואר ראשון – שיעור יותר מכפול מזה של הגברים המוסלמים (20.2%). הפער המגדרי הזה משקף מצד אחד את העלייה המשמעותית בשאיפות ההשכלתיות של נשים מוסלמיות, ומצד שני את הקשיים המתמשכים בשילוב גברים בשוק העבודה ובמערכת ההשכלה הגבוהה.
כ-49.8 אלף מוסלמים למדו בשנת הלימודים תשפ"ד במוסדות להשכלה גבוהה – 16.4% מכלל הסטודנטים בישראל – ו-11.8 אלף מתוכם סיימו את לימודיהם באותה שנה. המספרים הללו מבטאים גידול מתמשך, אך גם מבליטים את הצורך בהנגשת השכלה גבוהה לאוכלוסיות מוחלשות ואזורים פריפריאליים.
בשנת תשפ"ג (2022/23) למדו במכינות הקדם-אקדמיות 3.1 אלף מוסלמים, שהיוו 27% מכלל הלומדים במכינות – נתון המשקף את השאיפה לסגירת פערים והשגת אופק אקדמי.
תעסוקה, בריאות ורווחה: פערים עיקשים והשלכות כלכליות
בקרב מוסלמים בני 15 ומעלה, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה עמד על 48.2%. גברים מוסלמים משתתפים בשיעור של 62.1% – עדיין מתחת לממוצע הארצי – ונשים מוסלמיות רק ב-34.4%. מדובר באחד הפערים המשמעותיים ביותר בישראל. האקדמיזציה של נשים, כאמור, אינה מבטיחה השתלבות אוטומטית בשוק העבודה – ולעיתים אף מחריפה את הפער בין ציפיות למציאות.
תוחלת החיים של גברים מוסלמים בישראל עמדה על 77.2 שנים בשנת 2024, ושל נשים – 82.9. אמנם מדובר בשיפור מתון לאורך השנים, אך עדיין קיים פער של כ-3 שנים לעומת כלל האוכלוסייה, בעיקר בשל תחלואה כרונית, גישה מוגבלת לשירותי בריאות ושיעורי עוני גבוהים.
307.6 אלף מוסלמים (כ-17% מהאוכלוסייה המוסלמית) רשומים במשרד הרווחה – נתון שמשקף את המצוקה החברתית והכלכלית. בנוסף, 179.1 אלף מוסלמים נרשמו כאנשים עם מוגבלות – כמעט 15% מהאוכלוסייה. הממצאים הללו מצביעים על צורך דחוף בהרחבת מערך השירותים החברתיים במגזר הערבי בכלל ובחברה המוסלמית בפרט.
עבריינות ותאונות: אתגרי בטחון אישי ותחבורה
אחד הנתונים המדאיגים ביותר מתייחס להפללה הפלילית: שיעור המורשעים הפליליים בקרב מוסלמים גבוה כמעט פי 3 מאשר בקרב יתר האוכלוסייה – 579 מורשעים לכל 100,000 מוסלמים לעומת 200 בלבד בשאר הציבור. העבירות השכיחות ביותר: פגיעה בסדר הציבורי, עבירות אלימות, ורכוש.
החברה המוסלמית בישראל חווה בשנים האחרונות גל חסר תקדים של אלימות, חיסולים ועבריינות חמורה – תופעה שהמדינה טרם הצליחה לבלום. חלק מהפתרון עשוי להיות בחיזוק החינוך, מערכות אכיפה ושיתוף פעולה עם הנהגה מקומית.
3,315 מוסלמים נפגעו בתאונות דרכים בשנת 2024 – 22.9% מכלל הנפגעים, למרות ששיעורם באוכלוסייה עומד על 18%. מדובר בחריגה משמעותית שמעידה על חשיפה גבוהה של ערביי ישראל להיפגע בתאונות דרכים – בין אם בשל תשתיות לקויות, דפוסי נהיגה או שימוש גבוה ברכב דו-גלגלי.
עבריינות ותאונות: אתגרי בטחון אישי ותחבורה
הנתונים החדשים מציגים תמונה מורכבת: החברה המוסלמית בישראל נמצאת בצומת דרכים. מצד אחד, הישגים משמעותיים במיוחד בתחום ההשכלה והשתלבות באקדמיה. מצד שני, פערים עקביים בתעסוקה, בריאות, תשתיות ורווחה.
הדור הצעיר – המרכיב הדומיננטי באוכלוסייה – הוא גם התקווה הגדולה: אם מדינת ישראל תדע להשקיע בתשתיות, בהנגשת שירותים ולפתח מודלים של שיתוף פעולה מכבד ויעיל עם הקהילה, החברה המוסלמית תוכל להפוך לכוח חיובי, יוזם ומשפיע בתוך החברה הישראלית כולה.
