רוני דהןלפי הסקר, 80.2% מבני 20 ומעלה מרגישים ביטחון אישי באזור מגוריהם באופן כללי – נתון גבוה, שמעיד על תחושת יציבות במרחב האישי. עם זאת, כשזה מגיע להליכה לבד בשעות החשכה, התמונה משתנה. רק 72.7% מהישראלים מעידים שהם חשים בטוחים לצעוד לבדם בלילה, והפער המגדרי בולט: בעוד 80.8% מהגברים השיבו שכן, רק 64.7% מהנשים חשות כך.
גם מבחינת שיוך אתני קיימים פערים: 73.5% מהיהודים ואחרים חשים בטוחים ללכת לבד בחושך, לעומת 69.2% בלבד מהאוכלוסייה הערבית.
ניתוח לפי ערים גדולות מעלה תמונת מצב חדה במיוחד: תושבי פתח תקווה הם אלו שמרגישים הכי בטוחים בסביבת מגוריהם – 86% מהם דיווחו על תחושת ביטחון גבוהה. מנגד, בבאר שבע הנתון הזה צונח ל-66% בלבד. גם כשזה נוגע להליכה לילית לבד, תושבי בני ברק מובילים (83%) בעוד שבחיפה ובבאר שבע שוב נרשמה תחושת ביטחון נמוכה יחסית (כ-64%).
פחד מאלימות, גניבות – ובעיקר טרור
17.3% מהציבור דיווח כי הם חוששים להיפגע מאלימות או פשיעה באזור מגוריהם – והנתון הזה מטפס ל-25.8% בקרב הציבור הערבי, לעומת 15.3% בלבד בקרב יהודים ואחרים. הנתון הגבוה ביותר נרשם בעיר נתניה – שם כמעט אחד מכל שלושה תושבים (27.5%) הביע חשש מאלימות בסביבת מגוריו.
במקביל, 33.6% מהישראלים ציינו כי הם חוששים מאירועי טרור בשכונה או בעיר שבה הם מתגוררים. כאן, הפער בין גברים לנשים שוב ניכר: 40.4% מהנשים לעומת 26.4% מהגברים חשות איום ממשי מטרור. הנתון הזה גבוה במיוחד בבאר שבע (44.7%) וראשון לציון (39.5%), ונמוך יחסית בחיפה (19.6%).
נפגעת מאלימות? סביר להניח שתפחדי יותר לצאת מהבית
הסקר מבהיר באופן חד משמעי את הקשר הישיר בין היפגעות מעבירות – לבין תחושת הביטחון: בקרב מי שנפגעו מאלימות או איום באלימות, רק 56.8% חשים בטוחים ללכת לבד בלילה, לעומת 73.4% בקרב מי שלא נפגעו. באשר לפחד מפשיעה – 34% מנפגעי אלימות חוששים להיפגע שוב, לעומת 16.6% בלבד אצל אלו שלא חוו תקיפה.
אפילו כשמדובר בפחד מטרור, מי שנפגעו בעבר מגניבה או אלימות מדווחים על תחושת איום גבוהה יותר (42%-45%), לעומת כ-33% אצל השאר.
הדו"ח של הלמ"ס מהווה נורת אזהרה לרשויות המקומיות ולממשלה. לא מדובר רק בסטטיסטיקה – אלא בשיקוף של מציאות חיים יום-יומית עבור מיליוני אזרחים בישראל. הפערים בין נשים לגברים, בין יהודים לערבים, בין ערים בטוחות יותר לאלו שמצבן עגום – מחייבים בחינה מחודשת של מדיניות הביטחון האזרחי, ההתמודדות עם פשיעה, וחיזוק התחושה הקהילתית של מוגנות.
פתרונות כמו הגברת התאורה ברחובות, פעילות נוכחות משטרתית מוגברת, עידוד יוזמות קהילתיות לחיזוק תחושת הביטחון, ופרויקטים ייעודיים לשיקום נפגעי עבירה – עשויים לשנות את התמונה.
אחרי הכול, במדינה שחוותה לא מעט אירועי טרור, מלחמות וגלי פשיעה, תחושת הביטחון האישית איננה מותרות – היא תנאי בסיסי לאיכות חיים.
