טור אורח
מאת: ישי גרינבאום
אין שבוע בלי דיון ציבור על הפרישה הסוערת, פעם זה נערים באילת, איה נאפה, אלימות במשפחה, שחקנים שנגעו, זמרים שניצלו, פרסומות מיניות.
הפעם ארז דריגס, מהיוצרים של "חזרות", עלה על הגריל, האמת? בצדק,
כנראה שלא מדובר בעבירה פלילית, אין תלונה במשטרה. אבל מוסרית?! פגיעה חמורה.
אני ממש בעד שהחברה לא זקוקה להחלטת שופט מדופלם, כדי להביע מחאה. ככה בית המשפט לצדק ברשת החברתית עובד.
הדיינים, אילו שמחייבים בעונש ואילו שמקילים, פרוסים ברשתות החברתיות, גם כאן, גם אני.
אני יודע לזהות כבר בעלי אינטרסים, לא, אף אחד כאן הוא לא דיין נקי.
הגדילו לעשות בעיתון לאנשים חושבים שאתמול כתבו "קרנבל הבושה הזה חייב להיעצר" וביקשו לצמצם את הפגיעה, רק לחלק הפלילי. זוכרים שבמקרה איה נאפה הם הדגישו את העניין המוסרי בלי קשר לפלילי? וואלה מוגזם, אבל לא הופתעתי.
ארז ונועה קולר כתבו תגובה יפה, ציינו תהליך משמעותי, ארוך שנים, חשפו התמודדות אישית, טיפול פסיכולוגי, קבוצתי. וואלה ארז, מרשים. אבל פספסת בגדול…
נזכרתי בשיחה שקיימתי עם הורים של מטופל שלי שפגע מינית. הוא עבר אצלי תהליך ראוי להערכה, באמת, הבין מה קרה, קיבל אחריות, שינה הרבה דברים שהשפיעו על חייו ביום יום. ונראה פתאום אולי הוא כבר סיים את הטיפול. רגע לפני שהזכרתי שכל זה הוא הכנה להתמודד עם הצורך לכפר על המעשים. עם הצד השני. לבקש סליחה, באמת.
ארז, יקירי קראתי את התגובה שלך (הטקסט המלא בתגובה), מעריך שבאמת עשיתי דרך עם עצמך,
אבל מה עם הנשים שנפגעו?!
ציינת "ואני מקווה שאוכל בבוא העת להתנצל בפני אלו שפגעתי בהן". עד אז, ארז, התהליך שלך חסר וגינוי ההתנהגות שלך,
מוצדק.
ישי גרינבאום הוא עו"ס קליני, מטפל בגברים ונשים וגברים בנושא אלימות במשפחה וילדים ונערים בנושא פגיעות מיניות.
