מערכת 'חדשות ישראל'במגדלי הים התיכון מצאו השבוע שני פריטים היסטוריים מרתקים של שתי דיירות (מרים וייס, בת 96 והלן גולדפלם צפניה בת 76) ששרדו יחד עם ניצולות השואה את הזוועות שחוו, ושנשמרו על ידן עד היום כסמל לניצחון היהודים. הפריט ראשון- שמלה שהוכנה משקי תפוחי אדמה, של ניצולת השואה בת ה-96 מרים וייס ממגדלי הים התיכון בסביון.
את שמלה לבשה מרים לאורך כל תקופת הישרדותה, אשר הייתה עשויה משק תפוחי אדמה. מרים דאגה לטפח ולשמר את שמלתה מאחר שהייתה קרובה לליבה, ואף הייתה מוכנה לוותר על ארוחתה בכדי לשמר אותה בתקופת המלחמה, בכדי לקנות כפתור חדש או לתפור את החורים שנוצרו בה.
מרים נולדה בהונגריה למשפחה גדולה ושמחה של 10 ילדים, רק אחדים מהם הצליחו לשרוד את השואה. בעת כיבוש הנאצים בהונגריה, פרצו אל בית המשפחה באלימות, וציוו על בני הבית לארוז את חפציהם ולעבור לבית הכנסת שבקהילה. במשך תקופה ארוכה הם עברו בין מחנות ריכוז עד שהגיעו לאושוויץ – התחנה האחרונה.
הנאצים שעשו סלקציה, הפרידו בין מרים לבני משפחתה, והיא נותרה עם שתי אחיותיה ואחיה, בזמן ששאר בני משפחתה מצאו את מותם. האחים שהצליחו לברוח הגיעו לפולין, שם קבוצת גברים פולנים ניסו לאנוס את מרים באלימות. מרים במזל רב, הצליחה להתחמק מהם וניצלה. בסיום המלחמה, מרים ואחיה עלו לארץ ישראל, מאוחדים יחדיו בשמחה ובאושר לרגל הקמתה של מדינת היהודים שם הקימו את משפחותיהם.
כיום, למרים יש בת אחת ובן שנפטר ממחלת הסרטן לפני מספר חודשים, 6 נכדים ו-21 נינים. מרים שומרת על אופטימיות ושמח חיים, ופועלת למען העברת סיפור הישרדותם של היהודים לדורות הבאים.
הפריט השני הוא סנדל עור שתפר אביה של ניצולת השואה הלן גולדפלם צפניה בת 76, דיירת במגדלי הים התיכון ברמת השרון.
הלן נולדה לחיים במחבוא. הוריה התחבאו מפני הנאצים בצרפת בבית של משפחה נוצרית שהסכימה לסכן את חייה עבורם. היא הייתה בת יחידה לשני הורים אהובים. הוריה של הלן שהבינו כי חייהם בסכנה, ברחו ללא רכוש וללא ידיעה לאן פניהן מופנות. הם הגיעו לכפר קטן בצרפת, שם פגשו משפחה נוצרית רחבת לב, אשר הסכימה להצילם בתקופת המלחמה. במשך 4 שנים התחבאו הלן ומשפחתה, כשבכל יום הם חיו בפחד ובחשש שהנאצים ימצאו את מקום מחבואם.
כשהייתה בת שנתיים, הלן נזקקה לנעליים. בשל מחסור במלחמה, אביה שהיה רצען במקצועו, תפר לה זוג סנדלים ממגף העור שנעל לרגליו. את המסמרים ליצירת הסנדל, קיבל בתמורה לסוכר שנותר בבית משפחתה, בכדי שלא תהיה יחפה. במשך כל השנים מתום המלחמה, הלן ומשפחתה נשארה בקשר הדוק עם המשפחה שהצילה את חייהם במשך שנים.
לפני כ-16 שנים התקיים מפגש מרגש בין המשפחות בבלגיה, בו הודתה משפחתה של הלן על המחבוא שנתנה להם. שאר בני המשפחה של הלן שלא הצליחה לברוח מבלגיה, נשלחה למחנות השמדה ונרצחה בדם קר בידי הנאצים. כיום להלן נותר רק סנדל אחד, אשר משמש כזיכרון לתקופה קשה ולניצחונם של היהודים את הנאצים.
