מהי חירות? 27 אמנים מנסים לענות על השאלה שמעסיקה את כולנו

שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, כשהמושגים חופש, ביטחון וחירות מקבלים בישראל משמעות מורכבת מתמיד, תערוכה חדשה ברעננה מבקשת לבחון אותם דרך עיניהם של אמנים מרקעים שונים. בין ציורים של גיבורי התנ"ך, פסלי ברונזה ונופי ים פתוחים, נחשפים סיפורים אישיים על עלייה לישראל, זהות יהודית, מלחמה והיכולת להתחיל מחדש. "לפני 7 באוקטובר היה בעם קרע עצום", אומר אחד האמנים, "האמנות שאני יוצר אחרי הטבח באה לחבר את הפלגים בעם".

בין חופש אישי לחירות לאומית

מהי בעצם חירות? האם זו האפשרות לחיות במדינה משלך, החופש לבחור את הדרך שלך, או אולי דווקא היכולת להישאר נאמן לעצמך גם כשהמציאות סביבך משתנה?

השאלות הללו עומדות במרכזה של התערוכה הקבוצתית החדשה "Freedom. חופש. חירות", שתיפתח ב־26 באוקטובר בגלריה "על האגם" ברעננה. בתערוכה, שאצרה נטלי ורובלבסקי, ישתתפו 27 אמנים ויוצרים, שכל אחד מהם מציע פרשנות משלו לאחד המושגים הטעונים והמשמעותיים ביותר בחברה הישראלית.

התערוכה מתקיימת בתקופה שבה השיח על חופש וחירות אינו נותר רק בתחום הפילוסופי או האמנותי. שלוש שנים לאחר מתקפת 7 באוקטובר, שאלות של ביטחון אישי, זהות לאומית, אחריות וערבות הדדית ממשיכות ללוות את החברה הישראלית.

אלא שבניגוד למה שאפשר היה לצפות, התערוכה אינה מתמקדת רק במלחמה או באירועים אקטואליים. היא מפגישה בין ציורי יודאיקה המעניקים פרשנות חדשה לדמויות מקראיות, עבודות המתארות את הים והנוף הישראלי, פסלים, ויטראז'ים, תכשיטים ויצירות אופנה. באמצעות השילוב בין הסגנונות השונים מבקשת האוצרת להציג את החירות לא כרעיון אחד מוסכם, אלא כחוויה אישית שכל אדם מפרש בדרכו.

רבי עקיבא, יהושע בן נון והקשר ל־7 באוקטובר

אחד האמנים המשתתפים בתערוכה הוא שמעון בתואל, תושב קריית אונו, העוסק בציורי יודאיקה ובדמויות מההיסטוריה היהודית.

בתואל נולד בברית המועצות לשעבר, גדל באוקראינה ועלה לישראל עם משפחתו בשנת 1991, כשהיה בן 12. את היסודות האמנותיים קיבל מאביו, שהיה אמן יודאיקה בגיאורגיה. בבית שבו גדל הייתה האמנות חלק בלתי נפרד מהחינוך, והוא עצמו החל את דרכו דווקא בלימודי כינור.

אלא שהמעבר לישראל שינה את תוכניותיו. הילד שהתחנך על מוזיקה קלאסית מצא את עצמו בחולון, מוקף בילדים, בים ובתרבות ישראלית שלא ממש השתלבה עם עולם הכינור שממנו הגיע. לאחר כשנה החליט לזנוח את הנגינה ולעבור לציור.

כיום הוא מתמקד בדמויות מהתנ"ך ומההיסטוריה היהודית, אך מעניק להן פרשנות שונה מזו המוכרת מציורים קלאסיים.

"אני בעיקר עוסק במוטיבים יהודיים כמו עקדת יצחק, רבי עקיבא, יהושע בן נון, יהודה המכבי ודוד המלך", הוא מספר. "אני מצייר אותם עם בגדים מלוכלכים וקרועים כמו לוחמים בשטח. אני מראה אותם כאנשים אמיתיים כפי שנראו אז, את האופי שלהם יותר מאשר את הנראות שלהם".

אחת היצירות שיציג מתארת את כניסתו של יהושע בן נון ליריחו, שאותה הוא מפרש כשלב בדרך של עם ישראל אל החירות בארצו. יצירה אחרת עוסקת ברגעיו האחרונים של רבי עקיבא, ומבטאת בעיניו חירות רוחנית שאינה תלויה בנסיבות החיצוניות.

גם סיפור עקדת יצחק מקבל אצלו משמעות הקשורה בחופש, דרך היחסים בין אב לבנו והמאבק על חירותו של הילד.

אולם מבחינתו, החיבור בין ההיסטוריה היהודית לבין ההווה הישראלי קיבל משנה תוקף בעקבות אירועי 7 באוקטובר.

"לפני 7 באוקטובר היה בעם קרע עצום", הוא אומר. "האמנות שאני יוצר אחרי הטבח באה לחבר את הפלגים בעם כדי להזכיר לעצמנו שאנחנו אותו קולקטיב. בואו נחבר ולא נפלג".

עבור בתואל, עצם היכולת ליצור בישראל ולפרש בחופשיות את ההיסטוריה היהודית היא ביטוי לחירות. כמי שנולד בברית המועצות לשעבר, הוא רואה בהגעה לישראל מימוש של שאיפה היסטורית לחופש ולזהות לאומית.

האישה שעלתה מבלארוס ומצאה את החופש בים של נתניה

בעוד בתואל מחפש את החירות בדמויות ההיסטוריות של העם היהודי, האמנית מריה בנדיקטוביץ' מוצאת אותה דווקא בנוף הישראלי, ובעיקר בים.

בנדיקטוביץ', ילידת מינסק שבבלארוס, עלתה לישראל בשנת 2024 ומתגוררת כיום בנתניה. היא למדה אמנות ועיצוב בארץ הולדתה, והמעבר לישראל פתח עבורה פרק חדש גם מבחינה יצירתית.

הים התיכון, שאליו נחשפה מקרוב לאחר המעבר, הפך לאחד ממקורות ההשראה המרכזיים שלה. בעבודותיה היא משלבת ציור אקריליק, טקסטורות וחומרים שונים, ומנסה להעביר לאו דווקא את מראה הנוף כפי שהוא, אלא את התחושות שהוא מעורר.

"עבורי, חופש הוא תחושה של מרחב, אוויר והיעדר גבולות", היא מסבירה. "כנראה שזו הסיבה שבים יש לי תמיד תחושת חופש שאותה אני מקפידה לתאר בעבודותיי".

בתערוכה תציג בנדיקטוביץ' כמה עבודות המבטאות את החיבור הזה. אחת מהן, "הפלגת החופש", מציגה סירת מפרש בים הפתוח, כאשר המילה Freedom משתלבת בקומפוזיציה.

"המפרש כאן הוא דימוי של אדם שאינו יכול לשלוט ברוח, אך יכול לבחור את כיוון תנועתו", היא מסבירה.

המשפט הזה יכול לשמש גם כמשל לחוויה של מי שבחרה לעזוב את ארץ הולדתה ולבנות חיים חדשים במקום אחר.

בעבודה אחרת, "עפיפונים מעל הים", היא מתארת את האדם מול עוצמת הטבע. האדם נראה קטן ביחס לגלים ולשמים, אך דווקא המפגש עם הכוחות הגדולים ממנו מעניק לו, לדבריה, תחושת חופש.

ביצירה "שקט בחוף", לעומת זאת, החירות מקבלת אופי אחר לגמרי: חוף כמעט ריק, קרש שנותר על החול והאפשרות להיות לבד מול המרחב והשקט.

כשהחירות מקבלת צורה של פסל

אמן נוסף שמשתתף בתערוכה הוא אלכסנדר מטלייב, פסל בברונזה ובאלומיניום, שעלה לישראל בשנת 1996 ומתגורר מאז בתל אביב.

מטלייב גדל בבית שבו אמנות הייתה חלק בלתי נפרד מחיי המשפחה. אביו היה אמן, גרפיקאי, מורה ומשמר יצירות אמנות, והוא עצמו החל ללמוד אמנות כבר בגיל 12 ובהמשך התמחה בפיסול.

בשונה מהפרשנות ההיסטורית של בתואל ומהנופים של בנדיקטוביץ', מטלייב מבקש להציג את החופש באמצעות מגוון סגנונות, חומרים ודימויים.

"ההשתתפות שלי בתערוכה חופש היא הזדמנות להראות את הרבגוניות של העבודות שלי, השונות והחופש של סגנונות, מחשבות וביטוי", הוא אומר.

בין העבודות שיציג נמצאים פסל מנורה העשויה משופרות, פסל אישה מהמזרח, ציור של הליכה בחולות וסדרת פסלים העוסקת בדימויים של יופי נשי ובשילוב בין הגברי לנשי.

העבודות הללו מציגות צד אחר של מושג החירות: לא בהכרח חופש פוליטי או לאומי, אלא החופש של האמן לנוע בין צורות, רעיונות וחומרים, בלי להיות מחויב לסגנון אחד.

לא רק אמנים ותיקים: במה גם לבני נוער ולעולים חדשים

מאחורי התערוכה עומדת האוצרת נטלי ורובלבסקי, שביקשה להפגיש אמנים בעלי רקעים שונים סביב נושא משותף.

לדבריה, הבחירה בחופש ובחירות כנושא המרכזי נולדה מתוך התפיסה שאמנות היא אחד הביטויים הישירים ביותר לחופש האנושי.

"חופש אינו היכולת לקבל את כל מה שאתה רוצה", היא מסבירה, "זו היכולת לשמוע את הרצון שלך בין קולותיהם של אנשים אחרים".

ורובלבסקי מדגישה שהחופש אינו בהכרח מצב נוח או קל. להיפך, בעיניה הוא דורש אומץ, נכונות לקבל החלטות ואחריות על הבחירות שאדם עושה.

גם אופן בחירת האמנים לתערוכה משקף את התפיסה הזו. לצד אמנים ותיקים ובעלי ניסיון, שולבו בה עבודות של בני נוער, מתוך רצון לתת להם הזדמנות להציג את יצירותיהם בגלריה מקצועית ולהיחשף לקהל.

בנוסף, משתתפים בתערוכה שישה אמנים עולים חדשים, המביאים עמם סגנונות והשפעות תרבותיות ממקומות שונים בעולם.

ורובלבסקי רואה בשילוב הזה דרך להעשיר את שדה האמנות הישראלי ולהעניק במה ליוצרים שעדיין נמצאים בתחילת דרכם בארץ.

"חשוב לי לשלב את הציורים שלהם ולתת להם במה", היא אומרת על היוצרים הצעירים. "שיאמינו בעצמם ויעשו אמנות שיוצאת מהלב שלהם".

27 אמנים, 27 דרכים להתבונן בחופש

בתערוכה יוצגו עבודות של 27 יוצרים במגוון תחומים, בהם ציור פיגורטיבי, ציורי שמן ואקריליק, אמנות מופשטת, פיסול, יודאיקה, ויטראז'ים, תכשיטים, אופנה ואמנות על גופי תאורה.

הבחירה לשלב תחומים רבים כל כך תחת כותרת אחת עשויה להיראות במבט ראשון רחבה מדי, אך היא גם חלק מהרעיון שמאחורי התערוכה: החירות אינה שייכת לזרם אמנותי מסוים, לתקופה היסטורית אחת או לקבוצת אנשים בעלת רקע משותף.

אצל אמן אחד היא מתבטאת בזהות יהודית ובזיכרון ההיסטורי, אצל אחרת במרחבי הים ובתחושת השחרור האישית, ואצל שלישי בעצם האפשרות להתנסות וליצור ללא גבולות קבועים.

שלוש שנים לאחר 7 באוקטובר, ובתקופה שבה שאלת החירות ממשיכה להעסיק את הציבור בישראל, התערוכה מבקשת להציע נקודת מבט שונה מעט. במקום תשובה אחת לשאלה מהו חופש, היא מציעה לצופים להיפגש עם תשובות שונות, ולעיתים גם סותרות.

אולי דווקא שם טמון כוחה של האמנות: ביכולת להציג זה לצד זה את החירות הלאומית, החירות הרוחנית, החופש האישי והחופש ליצור, בלי לדרוש מהצופה לבחור רק באחד מהם.

מתי ואיפה?

התערוכה "Freedom. חופש. חירות" תוצג בגלריה "על האגם", דרך הפארק 10, רעננה, בין התאריכים 26 באוקטובר ל־7 בנובמבר 2026.

אירוע הפתיחה החגיגי יתקיים ביום חמישי, 29 באוקטובר, בשעה 19:00, בהשתתפות ראש עיריית רעננה חיים ברוידא וסגנית ראש העיר והממונה על תחומי התרבות, הנוער והפנאי, רונית וינטראוב, לפי הודעת המארגנים.

שעות הפתיחה: ימים ראשון עד חמישי ובשבת, 10:00–18:00; ביום שישי, 10:00–13:00.

הכניסה חופשית, ובמהלך התערוכה תינתן למבקרים אפשרות לפגוש את האמנים ולשוחח עמם. היצירות המוצגות יוצעו גם למכירה.