גל טוויטומיזם ישראלי חברתי פורץ דרך המשלב אמנות וגילוף בעץ עם תמיכה קהילתית ונפשית עבור משפחות ניצולי 7.10, מפונים מצפון ודרום וחיילים עם פוסט טראומה
סטודיו באובאב הוקם בשנת 2003 על ידי סשה גליצקי, אמן ומחבר ספרים והינו מיזם ישראלי חברתי פורץ דרך המשלב אמנות וגילוף בעץ עם תמיכה קהילתית ונפשית. המודל פותח בשיתוף אנשי טיפול, אמנים ואנשי קהילה מתוך מענה ישיר לצרכים שעלו מקרב קהילות שונות ופגועות, ביניהם הרבה מאד מניצולי 7.10 מהעוטף, מאות מפונים מהצפון וכן חיילים עם פוסט טראומה אשר חלקם גם עקורים מאזורים מוכי לחימה ברחבי הארץ.
לפני כ-20 שנה החל גליצקי ללמד גילוף בעץ לדיירי בית דיור מוגן ומאז הוא חולק את התשוקה שלו ליצירתיות למי שהכי זקוק לה. המסע מאז הראה לו אמת פשוטה אך עמוקה כי יצירתיות מחזירה את החוסן ומחזירה אויר לנשמה, במיוחד עבור אלו שהתמודדו עם קשיים. עם השנים, המשימה הזו גדלה ובימים בהם המציאות הישראלית טומנת בחובה אובדן, עקירה ותחושת חוסר ודאות, "סטודיו באובב" מציע מרחב אחר – מקום שבו הידיים יוצרות, הלב נרפא והקהילה מתלכדת מחדש.
הסטודיו פועל במתכונת קבוצות קטנות ומעניק למשתתפים מרחב יצירתי, מרפא ונטול שיפוט, אפשרות לביטוי אישי דרך עבודה ידנית ובעיקר מסגרת קבוצתית תומכת המחזקת קשרים וחיבור חברתי ובין פעילויותיו הבולטות: סדנאות גילוף בעץ בהנחיית אמנים מקצועיים, מנחים ופסיכולוגים המתאימים לעבוד עם אותן קבוצות ייעודיות.
סטודיו באובאב מופעל על ידי צוות מגוון ונלהב של אנשי מקצוע שכוללים אמנים, מחנכים, פסיכולוגים ויזמים חברתיים. מחקר שבוצע על ידי אוניברסיטת אריאל במהלך 2024 מצא שפעילות סטודיו באובב הביאה לירידה משמעותית בדיכאון (33%) וחרדה (13%), שיפור ברווחה הנפשית (11%) ועלייה בחוסן האישי (15%). כל המשתתפים המליצו על הפעילות ורצו להמשיך. עבודות העץ שנוצרו הוצגו בתערוכות והפכו לסמל לחוסן ותקווה.
מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" הרחיב הסטודיו פעילותו ל-17 מוקדים שונים ברחבי הארץ וביניהם: בצפון – קרית שמונה, ברעם, שלומי, בית הלל, רמות נפתלי, כפר יובל. במרכז – ראשון לציון, אריאל, לוד, רעננה, פולג, נורדיה, בת ים, רחובות, כפר סבא והוד השרון. בדרום הארץ – בארי, חצרים, רעים, כיסופים, כפר עזה, שער הנגב, אשכול, מרכז נפגעי פעולות האיבה בבאר שבע. סטודיו הקבע נמצא ברמת גן ובחולון.
סשה גליצקי, מייסד אמן ויוצר המתודולוגיה: "באובאב הוא רק הכלי. הקהילה עצמה היא התרופה. אנחנו רואים איך כל שבב עץ שנופל מהפסל הוא כמו שכבה שנושרת מכל משתתף. המחקר שערכה אוניב' אריאל היא בדיוק ההוכחה למה שאנו חווים מדי יום – האמנות והיצירה מביאים לירידה משמעותית בדיכאון וחרדה לצד עלייה בחוסן האישי ושיפור ניכר ברווחה הנפשית. אבל מעבר לנתונים, מה שבאמת מרפא זו הקהילה שנבנית כאן – קשרים חדשים, חיבורים ואמון מחודש בעצמנו".
