תוכן שיווקיעד תחילת שנות העשרים של המאה הקודמת, מי שהגיע בשבת לנמל של סלוניקי מצא אותו סגור. הסוורים, הסבלים, הסוכנים ובעלי הסירות היו ברובם יהודים, ובלי יהודים לא היה מי שיפרוק אונייה. כך נראתה עיר נמל אירופית גדולה גם עשר שנים אחרי שעברה לשלטון יווני.
במשך יותר מארבע מאות שנה, מאז גירוש ספרד, היו היהודים מהקבוצות הגדולות בסלוניקי ובתקופות ארוכות הגדולה שבהן, והעיר כונתה “ירושלים של הבלקן” ו”אם בישראל”. דיברו בה לאדינו ברחוב, בשוק ובבית הדפוס.
ישראלי שנוחת היום בסלוניקי לסוף שבוע ארוך רואה טיילת, מגדל לבן, טברנות ושווקים. את העיר היהודית הוא כמעט לא רואה. השאלה היא מה נשאר ממנה, ואיפה צריך לעמוד כדי להבחין בזה.
ב-1933 הפליגו כ-300 סוורים מסלוניקי ישר אל נמל חיפה
הקשר הישראלי של סלוניקי מתחיל ברציף. כשנבנה נמל חיפה חיפשה מועצת הפועלים ידיים עבריות לעבודת הסוורות, מקצוע שכמעט לא היה קיים ביישוב. ברוך עוזיאל, יוצא סלוניקי שגר בחיפה, הציע לחפש אותן בעיר הולדתו, ואבא חושי נסע לשם.
“ישנם בסלוניקי כמה מאות פועלים העובדים בעבודות הנמל לסוגיהן” — אבא חושי, בדיווח לוועד הפועל של ההסתדרות.
לפי המתועד עלו בעקבות המסע הזה כ-300 פועלי נמל עם משפחותיהם, והם שהכניסו עבודה עברית לנמל חיפה ואחר כך לנמל תל אביב. בשנות השלושים עלו לארץ ישראל כעשרת אלפים יהודים מסלוניקי, ורבים מהם התיישבו בשכונות פלורנטין ושפירא בתל אביב. שכונת פלורנטין עצמה קרויה על שם משפחה סלוניקאית.
השרפה של 1917 מחקה את הרובע היהודי הרבה לפני שהגיעו הנאצים
מי שמחפש בסלוניקי “רובע יהודי עתיק” כמו בפראג או בקרקוב לא ימצא. באוגוסט 1917 פרצה שרפה ענקית במרכז העיר. בשרפת 1917 נשרפו 32 מתוך 37 בתי הכנסת של סלוניקי, וכ-50 אלף יהודים נותרו בלי בית.
הממשלה היוונית תכננה את המרכז מחדש, ולפי המתועד רבים מהיהודים לא הורשו לחזור למגרשים שלהם. חלק היגרו לפריז, לניו יורק ולארץ ישראל.
עדות אחת לתקופה הזו עומדת עד היום באמצע העיר. שוק מודיאנו, השוק המקורה של סלוניקי, נבנה בשנים 1922 עד 1925 בתכנון האדריכל היהודי אלי מודיאנו, על המגרש שבו עמד לפני השרפה בית הספר “תלמוד תורה הגדול”. מי שקונה שם זיתים וגבינות עומד, בלי שלט שיספר לו, על לב הקהילה שנשרפה.
הקמפוס של אוניברסיטת אריסטו עומד על בית קברות של מאות אלפי קברים
בית הקברות היהודי של סלוניקי היה מהגדולים בעולם. ההערכות מדברות על 300 עד 500 אלף קברים, חלקם מהמאה ה-15. העירייה רצתה את השטח עוד מאז תוכניות השיקום שאחרי השרפה, והקהילה התנגדה בתוקף מטעמי הלכה.
בדצמבר 1942, תחת הכיבוש הגרמני, בית הקברות נהרס. המצבות היהודיות שימשו חומר בנייה ברחבי סלוניקי, כולל בכנסיות, ועל שטח בית הקברות נבנה הקמפוס של אוניברסיטת אריסטו. הקהילה לא קיבלה מעולם פיצוי על הקרקע.
סטודנטים חוצים היום את הקמפוס בדרך לשיעור. בלי מי שיצביע על המקום, אין שום דרך לדעת על מה הולכים.
מכיכר החירות לתחנת הרכבת הישנה, ובית כנסת אחד ששרד
ב-11 ביולי 1942, שבת, נצטוו כל הגברים היהודים בני 18 עד 45 להתייצב בכיכר אלפתריאס, כיכר החירות. לפי רוב המקורות התייצבו כ-9,000 איש, הועמדו שעות בשמש, הושפלו מול קהל וצולמו. היום זו כיכר ליד הים, ובפינתה אנדרטה.
במרץ 1943 יצא הטרנספורט הראשון מתחנת הרכבת הישנה לאושוויץ, והאחרון הגיע לשם באוגוסט. בתוך חמישה חודשים גורשו מסלוניקי בין 46 ל-48 אלף יהודים, וכ-96 אחוז מיהודי העיר נרצחו. חזרו פחות מאלפיים. הקהילה מונה היום כאלף איש.
מתוך עשרות בתי כנסת נותר שלם אחד מלפני המלחמה: בית הכנסת של יוצאי מונסטיר, שנבנה בשנות העשרים. ליד תחנת הרכבת הישנה מוקם עכשיו מוזיאון השואה של יוון, בניין מתומן בן שמונה קומות. חוזה הבנייה נחתם בינואר 2026, ובין התורמים אלברט בורלא, מנכ”ל פייזר ובן לניצולים מהעיר. נכון לכתיבת השורות המוזיאון עדיין בהקמה.
רוב התחנות האלה לא מסומנות, ולכן כמעט אי אפשר לראות אותן לבד
זה המאפיין של סלוניקי היהודית: היא נמצאת מתחת לעיר הרגילה. שוק, קמפוס, כיכר ליד הים, תחנת רכבת ישנה. הסיפור קיים, אבל הוא לא כתוב על הקירות.
נקודת פתיחה עצמאית טובה היא המוזיאון היהודי ברחוב אגיו מינה, בבניין מ-1904 שהוא עצמו שריד נדיר מהשרפה. בקומת הקרקע מוצגות מצבות שיש שניצלו מבית הקברות ההרוס. שעה שם נותנת את הרקע לכל השאר.
מי שרוצה לחבר את הנקודות ברחוב עצמו ימצא סיורים מודרכים בסלוניקי בעברית, בהם סיור שמשלב היכרות עם העיר ויהדות סלוניקי, וסיור שמוסיף לזה טעימות בשוק מודיאנו. יש גם טיולי יום מחוץ לעיר, למטאורה ולחלקידיקי, למי שנשאר יותר משלושה לילות. כך או כך, לבד או עם מדריך, כדאי להגיע עם רשימת כתובות ולא לסמוך על שילוט.
מה כדאי לדעת לפני שמתכננים חצי יום יהודי בסלוניקי
☐ המוזיאון היהודי, שוק מודיאנו, כיכר החירות ובית הכנסת מונסטיר נמצאים כולם במרכז, במרחק הליכה זה מזה. חצי יום מספיק לארבעתם.
☐ תחנת הרכבת הישנה והאנדרטה שלידה נמצאות ממערב למרכז, ליד הנמל. זו הליכה ארוכה יותר או נסיעה קצרה, וכדאי להשאיר לה זמן ושקט.
☐ אל תבנו על מוזיאון השואה החדש. הוא בבנייה, ומועדי פתיחה שפורסמו בעבר כבר נדחו. בודקים לפני הנסיעה.
☐ ביקור בבית כנסת פעיל מתואם בדרך כלל מראש מול הקהילה. דלת סגורה באמצע השבוע היא לא סימן שהמקום נטוש.
☐ בקמפוס של אוניברסיטת אריסטו חפשו את אנדרטת הזיכרון לבית הקברות. זו הנקודה היחידה בשטח שמספרת מה היה שם.
בשבת הנמל של סלוניקי עובד היום כרגיל. מי שיודע למה פעם הוא שבת, רואה עיר אחרת.
