טור אורחמאת: ניר גלבוע, מנכ"ל ובעלים של קבוצת האבטחה צוות 3
לפני 20 שנה באחד ביוני 2001 התרחש אחד מפיגועי הטרור הקשים ביותר שידעה מדינת ישראל: הפיגוע בדולפינריום בתל אביב. הפיגוע התרחש בכניסה למועדון בשם "דולפי" במבנה ששימש בעבר כדולפינריום. המחבל המתאבד סעיד אל-חוטארי עמד בתור לצד צעירים רבים. לקראת חצות הלילה הפעיל את מתג הפצצה שנשא על גופו וקטל באחת את חייהם של 21 בני אדם ולמעלה מ-100 בני אדם נפצעו בתופת.
לצערנו, האויב שכלל את יכולות הטרור שלו ולצד סכינים ובקבוקי תבערה, החל לשגר טילים, לשלוח עפיפוני נפץ ואפילו כלי טיס בלתי מאוישים לשטח ישראל, כמו שהיה במבצע "שומר החומות". רק לאחרונה התמודדה המדינה מול גל מהומות, שכמעט והוביל לאנרכיה בערים המעורבות.
ידיהם של חיילי צה"ל, השוטרים וכוחות הביטחון עמוסות לעייפה במשימות רבות בשגרה ובחירום. את משולש הביטחון במדינה, בנוסף לצבא ולמשטרה, משלים מערך האבטחה האזרחי. אלפי עובדות ועובדי האבטחה מהווים מכפיל כוח שמנטרל איומים אזרחיים וחבלניים ותורמים לסדר הציבורי.
המאבטחים עושים את מלאכתם במקצועיות, לעיתים במסווה, תוך עיניים פקוחות על המרחב. הם מופקדים על שלומנו וביטחוננו. תמצאו אותם בקניונים, באירועי ספורט, בתחנת הרכבת, במפעלים במתקנים אסטרטגיים, ברשויות מקומיות ובמוסדות חינוך. המאבטחים, על בסיס יום יומי, מונעים פשיעה ואף לעיתים גם מצילים חיים.
לפני כשנתיים הצליח אחראי המאבטחים מטעם רכבת ישראל בלוד למנוע אסון כבד כאשר מנע מילדה קטנה להתקרב למסילת הרכבת, רגע לפני שנפלה אל הפסים. בשנת 2020 מאבטח בדיור מוגן בחולון הבחין בתקלה במערכת הספרינקלרים ופעל בנחישות וביעילות למניעת שיטפון ואת הסכנה עבור הדיירים הוותיקים.
מעבר לכך, המאבטחים בעצמם חשופים לפגיעה ולאתגרים השונים שהתפקיד נושא עמו. בחג חנוכה אחרון, במהלך עבודתו בדיור המוגן, הציל המאבטח של המקום דיירת בת 80 משריפה, שאיימה להשתלט על דירתה לאחר שלהבות נרות החנוכייה אחזו לפתע בווילון. מהירות תגובתו ונחישותו הצילו לא רק את חייה, אלא גם את חבריה. במקרה אחר, באחד מיערות קק"ל בצפון הארץ, הצליח מאבטח לזהות שריפה שאיימה להתפשט אל השדות והשתלט אותה.
גם בשעות הלילה המאוחרות, באזורי תעשייה שוממים ובמקומות מרוחקים הסיירים והמאבטחים הם הכוח המגן שמונע פריצות ונזקים במיליוני שקלים למוסדות, מתקנים רגישים, מפעלים ותשתיות. פעילותם השקטה מתבצעת ביעילות ובנחישות 24/7.
לאחרונה חזרנו לשגרה לצד הקורונה אך יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי שני דברים לא השתנו גם לאחר הקורונה: האחריות של המדינה לביטחון אזרחיה ואורח חייהם של הפושעים. "קהילת" הפורצים והגנבים לא עשתה הסבה מקצועית ולא חזרה למוטב וגם לאחר הקורונה ממשיכה לבצע את זממה ולפרוץ למוסדות, לארגונים ולבתים פרטיים.
בתקופת הקורונה הוכרו המאבטחים ככוח חיוני בחירום, שסייע לשמירה על הסדר והביטחון במדינה. כאשר המשק היה בסגר ורבים יצאו לחל"ת, המשיכו המאבטחים לתת את המענה ההולם. אך אין להסתפק בהכרה זו, אלא לעשות מעשה.
זו העת לקרוא לשרת הכלכלה, אורנה ברביבאי ולשר האוצר, אביגדור ליברמן, שיכירו בפועלם של המאבטחים האזרחיים בשמירה על ביטחון המדינה ולכל הפחות להגדיר את ענף האבטחה האזרחית כעבודה מועדפת. יש לחזק את עובדי הענף ולעגן בחקיקה את מעמדם.
חיזוק מערך האבטחה הוא לא פחות מאינטרס לאומי.
