יהודה רזאחת הטרגדיות השקטות של המלחמה הנוכחית מתרחשת בתוך הבתים, הרחק מעיני המצלמות: משפחות ומטפלים הנאבקים מדי אזעקה בקשישים וחולי דמנציה שלא מבינים מדוע גוררים אותם מהמיטה באמצע הלילה למרחב מוגן. כעת, פסיקה חדשה ויוצאת דופן של ארגון רבני צהר, שגובשה בשיתוף פיקוד העורף, מנסה לתת מענה לדילמה קורעת הלב הזו.
למוקד צהר הגיעה השאלה הבאה: "אבא שלי אדם עם דמנציה, לא מודע למלחמה מול איראן. בזמן האזעקות הוא מסרב להיכנס למרחב המוגן. האם להפחיד אותו כדי שייכנס?".
התשובה שניתנה לא פחות ממטלטלת. הרבנים קבעו כי אף שחובת הצלת החיים חלה על כולם ללא יוצא מן הכלל, ישנם מצבים בהם עדיף להשאיר את הקשיש במיטתו. מדוע? משום שעבור חולי דמנציה, הטלטול והבלבול גורמים לנזק ודאי, למצוקה קשה ולהידרדרות במצבם – נזק שלעיתים עולה על הסיכון הביטחוני, במיוחד באזורים שבהם איום הטילים נמוך יחסית.
בהרצאה שקיימו "צהר עד 120" ופיקוד העורף, הבהיר הרב יובל שרלו כי ההחלטה דורשת מהמשפחות "לכבות את האמוציות". לדבריו: "אם זה רק מזיק לו, ובסופו של דבר בגלל שבריר סיכוי מייסרים אותו בהליכה לממ"ד… צריך לדעת לא לעשות את זה".
ההנחיה החדשה מבקשת להגן גם על הצוותים המטפלים והעובדים הזרים, שפעמים רבות מסכנים את חייהם בניסיון לשכנע או להעביר מטופל מתנגד, ונשארים חשופים בזמן נפילות. עם זאת, הרבנים הדגישו סייג קריטי אחד: אסור בשום אופן שהמטופל ירגיש שנטשו אותו למות לבדו. במקרים בהם החולה מודע לסביבתו ברמה שירגיש עזוב – יש לעשות הכול כדי להביאו למרחב המוגן.
