תוכן שיווקילא מדובר רק על דירות מוזנחות בפריפריה, ולא רק על אנשים חסרי בית או מכורים. תופעת האגרנות הכפייתית, יחד עם רמות קשות של הזנחה פיזית וסביבתית, הפכה בעשור האחרון לאחת הסוגיות המורכבות בשלטון המקומי ובתחום בריאות הציבור.
היא יכולה להופיע בדירה שכורה במרכז תל אביב, בבית פרטי בכפר סבא או בדירת עמידר בקריית גת. התוצאה כמעט תמיד זהה: תכולה שמצטברת ללא סוף, פסולת שלא פונתה במשך שנים, ריח רע, סכנת התלקחות, הופעת מכרסמים ומזיקים – ובעיקר בני אדם שחיים בתנאים בלתי אפשריים.
ממקרה בודד לתופעה רחבת היקף
על פי נתוני עמותות שונות, קיימים בישראל אלפי מקרים של דירות שהפכו למוקד של אגרנות והזנחה. חלק מהמקרים מטופלים באופן נקודתי על ידי עובדות סוציאליות, אך רבים מהם אינם מגיעים לידיעת הרשויות – עד שמתרחשת תאונה, או עד שמתקבלת תלונה משכנים.
"אנחנו רואים עלייה עקבית של פניות בכל הארץ – מבאר שבע ועד חדרה", אומרים במרכז לפינוי דירות בישראל. "במקרים רבים, מדובר באנשים נורמטיביים שעברו טראומה, חוו אובדן או סובלים מהפרעה נפשית שלא אובחנה. הדירה היא המקום שבו הכול יוצא החוצה – או ליתר דיוק, לא יוצא".
אחד המקרים הבולטים שטופלו לאחרונה על ידי המרכז, התרחש דווקא בדירה חדשה יחסית בבניין יוקרתי בגוש דן. הדייר, אדם בן 40, עבד עד לא מזמן במשרה בכירה, אך לאחר גירושין חווה התמוטטות נפשית – והדירה שלו הפכה בתוך שנה למחסן צפוף ומזוהם, שהיווה סכנה של ממש לשכנים.
השלכות על הסביבה: מעבר לגבולות הדירה
ההשלכות של דירה מוזנחת חורגות מהקירות. מדובר במפגע תברואתי שעשוי להשפיע על כל השכנים – מהתפשטות מזיקים (עכברים, ג’וקים ואפילו נחשים), דרך דליפות מים בגלל רהיטים דחוסים, ועד פיצוצים בצנרת בגלל חסימות קשות.
גם ברמה הרגשית – קשה להפריז בנזק: שכנים שחשים פחד או גועל, תחושת חוסר אונים, ולעיתים גם מריבות בין דיירים לבין הנהלת הבניין.
"במקרה שהגענו אליו בבת ים, הדירה הייתה כה צפופה עד שלא ניתן היה לפתוח דלתות פנימיות", מספר איש הצוות של המרכז הארצי לפינוי דירות. "רק לאחר פינוי יסודי, ניקוי, וחיטוי מקצועי – ניתן היה להחזיר את הדירה לתפקוד סביר, ואפשר היה לפתוח את החלונות מבלי לזהות ריח חריף של צחנה".
התערבות מקצועית: מענה רגשי ופיזי
אחד הקשיים בטיפול במקרים כאלה הוא השילוב בין בעיה פיזית – לבין צורך בטיפול רגשי. לא ניתן פשוט לפנות דירה מבלי לקחת בחשבון את האדם שחי בה. האובדן, הבושה והקשר הרגשי לחפצים – יוצרים קושי משמעותי.
"התפקיד שלנו הוא לא רק להזיז חפצים", מדגישים במרכז הארצי. "אנחנו פועלים יחד עם בני המשפחה, עובדי הרווחה או הגורם המטפל, ומקפידים על עבודה דיסקרטית, רגישה – אבל החלטית. לפעמים צריך להציל חיים".
המרכז מציין כי אין כיום גוף ממשלתי אחד שמרכז את הטיפול בנושא, ושהשלטון המקומי נותר פעמים רבות לבדו להתמודד עם הבעיה. "זה מצב שחייב להשתנות", הם אומרים.
פתרונות קבועים ולא פלסטר זמני
כדי למנוע את הישנות התופעה, חשוב לנקוט בגישה משולבת. מעבר לפינוי עצמו – יש לדאוג לשיקום הנפשי, ליווי קהילתי, טיפול פסיכולוגי במידת הצורך, ושימור קשרים משפחתיים וחברתיים.
עוד ממליצים במרכז להכניס תכנים בנושא הכרת תופעת האגרנות למערכות החינוך, ולהכשיר מתנדבים, שליחי קהילה ואנשי מקצוע שיידעו לזהות את הסימנים הראשונים.
לדבריהם, טיפול ממוקד בגיל השלישי, אוכלוסיות בסיכון, והעלאת המודעות הציבורית – יכולים לצמצם דרמטית את היקף התופעה.
חשוב לומר – תופעת הדירות המוזנחות והאגרנות הקיצונית בישראל אינה בעיה פרטית – אלא איום ממשי על הרקמה החברתית, הבריאות הציבורית והחיים המשותפים. המרכז לפינוי דירות בישראל ממליץ לרשויות לפעול באומץ, לציבור לגלות ערבות הדדית – ולכל אחד מאיתנו להישיר מבט גם אל המקומות שקשה לראות.
